אני חולה כבר כמעט שבוע. לא רק פיסית, אלא גם רוחנית. או נפשית אם תרצו. ככה אני מאמין.
את הפוסט הזה אני רוצה לפתוח עם כמה ציטוטים מתוך מאמר בנושא ״גוף ונפש״ של אחד הפרופסורים האהובים עלי- ישעיהו ליבוביץ׳, ז״ל:
(מי שזה חופר לו מדי, יכול לדלג על ארבעת הנקודות הבאות ולהתקדם ישירות לפסקה הבאה עם המסקנות).
הנקודה ברורה, ישנו קשר הדוק בין גוף ונפש, גם אם חסרה האפשרות הפונקציונלית-לוגית להגדירו. ליבוביץ׳ כמובן לא המציא את הרעיונות הפילוסופיים על גוף ונפש, אבל הוא ניסח אותם יפה. כל תרבות ודת בוחרת איך להתייחס לנושא המורכב הזה שנקרא ״גוף ונפש״.
בתרבות המערבית, אם אני אלך לרופא משפחה ואגיד לו שכואבת לי הבטן, סביר שאקבל מרשם לתרופה וכמה ימי מנוחה בבית. אבל מה יקרה אם אני אגיד לו שכואבת לי הנפש? אני לא מדבר כמובן על ״מחלת נפש״, אלא יותר בכיוון של משבר נפשי רגעי, כגון: ריב עם חבר טוב, עומס בעבודה שיוצר עלי לחץ או בעיות שונות בחיי הפרטיים. האם גם אז אקבל מרשם וכמה ימי מנוחה לשכב בבית? התשובה היא כמובן תהיה ״לא״, אבל למה לא בעצם?...
המחלה שיש לי כרגע, עפ״י האבחנה הרפואית של רופא משפחה שלי, היא- ״דלקת בדרכי הנשימה״. אבל אני דווקא חושב שיש לי ״דלקת בדרכי הנשמה״. זאת גם הסיבה שאני דווקא רואה את המחלה הזאת באור חיובי. אני מרגיש שבהזדמנות זו אני מוציא מתוכי את כל הזוהמה שצברתי, ועובר תהליך של ניקוי. גם פיסי (בדמוי לחות ירוקות שחוסמות לי את דרכי הנשימה), אבל גם, ואולי בעיקר, אני עובר תהליך של ניקוי נפשי.
בתקופה האחרונה הרגשתי שאני מרשה לעצמי לקבל אלי אנרגיות שליליות מהסביבה. בחלק מהמקרים בחרתי באופן מודע להתמודד עם האנרגיה השלילית ש״קיבלתי במתנה״ מהסביבה. אבל לא כל אי-התמודדות היא בריחה. ואני הגעתי למסקנה שמספיק לי. ביומולדת האחרון שלי החלטתי שאני נולד מחדש. אני בוחן טוב טוב כל סיטואציה שלילית בחיים שלי ושואל את עצמי אם היא הכרחית. ״האם אני חייב להתמודד איתה?״, ״האם אני רוצה לקבל ״במתנה״ אנרגיה שלילית מאדם כלשהו?״. אם ההתמודדות לא מחייבת ו/או לא תורמת לי בחיים, אז אני בוחר להגיד מהיום: ״תודה, אבל לא תודה״. זה לא קל, לפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו נמצאים בסיטואציה ״רעילה״, כי זה קרה פתאום, כי זה היה אחרת עד עכשיו, כי אנחנו נמצאים במקום נוח ומתפשרים. החיים דינאמיים מאוד, כל הזמן אנשים וסיטואציות משתנות, לפעמים בלי שנשים לב. ואז אנחנו עלולים ליפול למלכודת הזאת. אני יודע שאני נפלתי. אבל עכשיו החלטתי להסתכל על דברים בעיניים פקוחות, לשים לב, להיות עירני מתי מקיפה אותי אנרגיה שלילית או אנשים שליליים. מהם אני בוחר להתרחק באופן אקטיבי.
את הפוסט הזה אני רוצה לפתוח עם כמה ציטוטים מתוך מאמר בנושא ״גוף ונפש״ של אחד הפרופסורים האהובים עלי- ישעיהו ליבוביץ׳, ז״ל:
(מי שזה חופר לו מדי, יכול לדלג על ארבעת הנקודות הבאות ולהתקדם ישירות לפסקה הבאה עם המסקנות).
- ״כל הדברים הניתנים לצפייה ע"י כל אדם- הם בחזקת רשות הכל של ההכרה. עולם זה הוא עולם הפיזיקה. העולם הפיסיקלי ניתן למדידה בערכים שונים של מסה, הרכב כימי וכו׳. משתמע מכך שמוחי הוא ברשות הרבים ושייך לעולם החיצון של ה"אני" שלי".״
- ״לעומת העולם הפיזיקלי שהוא נחלת הכלל, מכירים אנו, כל אחד בנפרד, עולם שלם של מחשבות, תחושות, זכרונות וכו' שכל אחד מהם- הוא בחזקת רשות היחיד של התודעה. אין כאן אין מקום למדידה או כימות, המחשבה והרגש שלי הם "טבעיים" אך לי.
- ״אין קשר לוגי בין המציאות הפסיכית לפיסית. אין מניעה להעלות על הדעת עולם של מציאות פיזית בלבד, ללא רוח. או עולם של מציאות פסיכית בלבד, ללא חומר.
- ״קיים הקשר פונקציונאלי בין שני העולמות הפיזי והפסיכי למרות שלמראית עין אין קשר פונקציונאלי-לוגי בניהם. אם אדקר ממחט, אומר כי אני חש בכאב משום שהמחט דקרה אותי. דקירת המחט ניתנת לכימות והסברה במדדים פיזיקליים ביולוגיים, אך אין בתאור עובדות הקשורות לכאב. שום תצפית לא תוכל להוכיח כי אכן חשתי כאב ושהוא אכן נגרם מדקירת המחט. אך אני איני זקוק להוכחה, אני חש בכאב, נקודה. סיבת הכאב יכולה להיות נחלת הכלל, אך הכאב עצמו הוא נחלתי הפרטית שלי בלבד.
הנקודה ברורה, ישנו קשר הדוק בין גוף ונפש, גם אם חסרה האפשרות הפונקציונלית-לוגית להגדירו. ליבוביץ׳ כמובן לא המציא את הרעיונות הפילוסופיים על גוף ונפש, אבל הוא ניסח אותם יפה. כל תרבות ודת בוחרת איך להתייחס לנושא המורכב הזה שנקרא ״גוף ונפש״.
בתרבות המערבית, אם אני אלך לרופא משפחה ואגיד לו שכואבת לי הבטן, סביר שאקבל מרשם לתרופה וכמה ימי מנוחה בבית. אבל מה יקרה אם אני אגיד לו שכואבת לי הנפש? אני לא מדבר כמובן על ״מחלת נפש״, אלא יותר בכיוון של משבר נפשי רגעי, כגון: ריב עם חבר טוב, עומס בעבודה שיוצר עלי לחץ או בעיות שונות בחיי הפרטיים. האם גם אז אקבל מרשם וכמה ימי מנוחה לשכב בבית? התשובה היא כמובן תהיה ״לא״, אבל למה לא בעצם?...
המחלה שיש לי כרגע, עפ״י האבחנה הרפואית של רופא משפחה שלי, היא- ״דלקת בדרכי הנשימה״. אבל אני דווקא חושב שיש לי ״דלקת בדרכי הנשמה״. זאת גם הסיבה שאני דווקא רואה את המחלה הזאת באור חיובי. אני מרגיש שבהזדמנות זו אני מוציא מתוכי את כל הזוהמה שצברתי, ועובר תהליך של ניקוי. גם פיסי (בדמוי לחות ירוקות שחוסמות לי את דרכי הנשימה), אבל גם, ואולי בעיקר, אני עובר תהליך של ניקוי נפשי.
בתקופה האחרונה הרגשתי שאני מרשה לעצמי לקבל אלי אנרגיות שליליות מהסביבה. בחלק מהמקרים בחרתי באופן מודע להתמודד עם האנרגיה השלילית ש״קיבלתי במתנה״ מהסביבה. אבל לא כל אי-התמודדות היא בריחה. ואני הגעתי למסקנה שמספיק לי. ביומולדת האחרון שלי החלטתי שאני נולד מחדש. אני בוחן טוב טוב כל סיטואציה שלילית בחיים שלי ושואל את עצמי אם היא הכרחית. ״האם אני חייב להתמודד איתה?״, ״האם אני רוצה לקבל ״במתנה״ אנרגיה שלילית מאדם כלשהו?״. אם ההתמודדות לא מחייבת ו/או לא תורמת לי בחיים, אז אני בוחר להגיד מהיום: ״תודה, אבל לא תודה״. זה לא קל, לפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו נמצאים בסיטואציה ״רעילה״, כי זה קרה פתאום, כי זה היה אחרת עד עכשיו, כי אנחנו נמצאים במקום נוח ומתפשרים. החיים דינאמיים מאוד, כל הזמן אנשים וסיטואציות משתנות, לפעמים בלי שנשים לב. ואז אנחנו עלולים ליפול למלכודת הזאת. אני יודע שאני נפלתי. אבל עכשיו החלטתי להסתכל על דברים בעיניים פקוחות, לשים לב, להיות עירני מתי מקיפה אותי אנרגיה שלילית או אנשים שליליים. מהם אני בוחר להתרחק באופן אקטיבי.
יש כל כך הרבה אנרגיה חיובית בעולם. היא לא נמצאת בכל מקום ולפעמים צריך לחפש אותה טוב, טוב. אבל היא קיימת! ואנשים טובים עם אנרגיות חיוביות קיימים לרוב. פשוט צריך למצוא. ואני אמצא. אפילו יש סיכוי טוב שאני קרוב יותר ממה שאני מדמיין...
שבוע טוב מלא באנרגיות חיוביות.
שלכם,
דורון.
שבוע טוב מלא באנרגיות חיוביות.
שלכם,
דורון.
חשוב מאוד לקלוט אנרגיות חיוביות וחשוב לא פחות להפיץ סביבינו אנרגיות חיוביות
השבמחקכדאי לפתוח שנה של אהבה ונתחיל באלה שאוהבים אותנו. ככה נעשה טוב לנשמה שלנו ושל אלה שאוהבים אותנו
כתוב מקסים ומרגש דורון.
השבמחקבמיוחד המשפט הגאוני:"דלקת בדרכי הנשמה "
מאחלת לך שתמיד תהיה מוקף בקארמה חמה וחיובית שאתה מייצר והיא קורנת ממך והלאה.